top of page
תובנות
 מתנתה של גאיההאדמה סיפרה לי כי בתוכה שוכנים אוצרות. זהב, כסף, יהלומים, נפט, אבני חן וקריסטל. בואי יקרה, היא אמרה לי, כל זה שלך הוא, של כל בני האדם. עשו בהם כרצונכם... זוהי מתנתי לילדיי היפים. ולא יכולתי לומר לה בצערי הרב כי אוצרותיה נגנבים לאור יום על ידי "ילדיה היפים", תחת עבדות. בחזקת פשעי אדם מול הטבע. פשעי אדם לאדם. יהלומי דמים. זהב של שוטים. לא יכולתי לספר לה איך בעבור בצע שטרות נייר יצר האדם גובר עליו לכרות את עציה האהובים ובכך להשמיד את האיזון הטבעי והנפלא של הבריאה. לא יכולתי לומר. לא הייתי צריכה. ה |  אצל היםולפעמים אני יושבת אצלו. אצל הים. אנחנו מדברים. הוא מראה לי כמה עמוק יכול להיות הכחול. כמה מסתורין... ואני, ישובה על רפסודת חיי, מקשיבה לו כאשר הוא מלחש אלי דרך תחרות גלים, אדוות מילים פריכות. הים הוא מחזר. כטווס הוא משוויץ בגווניו המהפנטים. מדליק לכבודי תאורת שקיעה גרנדיוזית בה תלוי חצי סהר בתפאורת הנצח. ראשית הוא מציג לי מופע אורקולי. דגיגים כסופים עולים ויורדים לשירת בתולות הים. יפות כזוהרן של פניני מצולות הן ממתינות בשקט, בזמן שקפא, לאהובי ליבן שנעלמו עם ספינות טרופות... אבל אני יודעת לא לקח |  ילדי המחראנו ילדי המחר. חלוצי העידן החדש. ילדים קטנים עם נשמה עתיקה, בחרנו להגיע לעולם כדי לעזור ולסייע. כאחד האדם אנו מצויים בכל מקום בעולם, פזורים כרשת בטחון. יש שתזהו אותנו כילדיכם. יש שתזהו את עצמכם בין השורות, לעתים כילדי אינדיגו בוגרים שלא הובחנו בילדותם. מה שעשוי להתגלות כהתחלה של מסע מפעים של גילוי וחקירה. תזהו אותנו ראשית לפי העיניים, עינינו יודעות. עמוקות וחודרות כל נפש. העולם שלנו בסכנה. ישנם המכלים את משאבי הטבע, בוזזים ומייבשים את האדמה, מתעללים בבעלי חיים. נראה כי שכחו כי הטבע היה כאן ל |
|---|---|---|
 סיפור על שחרור, אהבה ו זרע עץ התפוחיםהוא הגיע אלי מיואש, בסביבות גיל החמישים המאוחרות, איש גדול ממדים עם עיניים של ילד עצוב ולב רחב ופצוע. זה היה בפורטוגל. באותה העת התגוררתי בליסבון למרגלות האוקיינוס האטלנטי וטיפלתי בכל נזקק. היה לי עצוב להביט בו. מדוכא ומרוקן, מובטל ובמצב אנרגטי תקוע. חשתי שיש נושא לא פתור עם אביו שמעיק עליו מזה שנים. די מהר התמונות החלו להגיע. ילדון קטן, עומד ליד אביו בחלקת אדמה הצמודה לביתם הרעוע. יחד הם שותלים זרעים של תפוחי אדמה. האב הסביר לילד על שרשרת החיים ואיך הזרעי |  מהי נשמהמהי נשמה, שאלה אותי ילדה. לאן היא הולכת לאחר שאנו מתים? היא הביטה בעצב בסבה הגוסס ובקשה להבין. ואני, הפניתי מבטי אל החלון, כמבקשת סימנים. חיפשתי לראות שינוי קל בשקיפותה של הרוח, ענן חולף או פרפר טועה במרחב. היו שטענו כי משקלה 21 גרם. זהו בדיוק המשקל החסר לאחר שהיא פורחת. מתעופפת לה כבלון מכף ידו של ילדון. הייתי רוצה לדמות אותה לנוצה קלילה, צבועה בצבעים הייחודיים לנו, מתעופפת בחן ספירלי במרחב לאן שתיקחנה הרוח. שנים שאנו מנסים להבין את מידת נוכחות הווייתה בתוכנו. גופנו עשוי רסיסי כוכבים, זאת כבר י |  ילדת גן הפרא האבודפגשתי אותה בארוחת ערב אצל חברים בליסבון. בחורה יפה בשנות ה30 המאוחרות , לבושה במיטב השיק והאופנה הארופאית, אדריכלית מוכשרת. היא התישבה מולי בשולחן, כאשר הבטתי בה כל שראיתי היה ילדה יפה וחנוטה בשמלה מפוארת, לראשה שתי צמות מהודקות בסרט קטיפה בצבע תורכיז, עומדת מול חלון רחב בטירה קרה ומפוארת. נעים מאוד, היא הושיטה אלי יד, מביטה בי לרגע ארוך. כאילו הרגישה, שאלה לעיסוקי. סיפרתי לה שאני מרפאה, מתקשרת ומורה. בין מנת העוף בתפוחים לעוגת השזיפים והשוקולד, בתוך בליל הקולות והצחוקים. היא בקשה שאומר לה את |
 ע ו צ מ המהו הנתיב אשר יוביל אתכם למציאת העוצמה הפנימית? המקום בו קיימות כל התשובות לשאלות? אנשים רבים מגיעים לצמתים בחייהם בהם הם חשים מבולבלים, מיואשים, לא מוצאים את הכיוון. עובדים בעבודה שאינה מספקת. משהו בפנים מרגיש להם שהם מבזבזים את הזמן היקר שלהם, הקול הפנימי יודע שצריך לעזוב אך הפחד משתק. הם לא יודעים לאן ללכת. איך לעשות את השינוי. ומה יקרה לאחר שהם יחליטו לקפוץ אל הלא נודע. התשובה מצויה עמוק פנימה. וקוראים לה עוצמה. עוצמה פנימית היא חיבור אל מעיין הכוח הפרטי שלכם. המקום הסודי ממנו דברים קורים |  א מ תדברו אמת. גם אם קולכם רועד. הביטו לעצמכם בעינים ותנו לה לצאת. גם אם היא חורקת. גם אם היא קשה. גם אם היא מביאה עימה סופת טייפון. רעידת אדמה. שטפונות. גם אם תצטרכו להדביק אחר כך את החלקים של מי שהייתם לדבר חדש. אל פחד. זה יהייה נפלא. יציאה מאזור "הנכות" דורשת אומץ. התמודדות. זוהי שפה חדשה. אך ברגע שהיא נלמדת, החיים הופכים קרקס. מלאים בהפתעות, בצבע. פילים מזמרים ואריות. מקסם אורות באי של שלווה. נולדת בנו נשימה. כי הלכנו אחר האמת שלנו. העזנו ועכשיו כל יום הוא שיר. אין דבר שהנשמה שלכם כמהה לו יותר מד |  א ו ש ררגעים קטנים של הוויה מתוקה. רסיסים של אור. אנו חשים בו עולה מבפנים כרגש של הכרת תודה. ממש כאילו בלענו את הקשת, אנו מתמלאים בכל ספקטרום הצבעים פנימה. לרגע אחד הזמן עוצר גלגליו. חיוך. מבט. חום. יד. אהבה. קרן שמש. זהרורים של אור בחשכה. האושר נמצא בעיניים של הילד שלכם, בהכרת התודה של הזקן שעזרתם לו לעבור את הכביש. בנשימה עמוקה. בעוגה טובה. בפרור. האושר, הוא פרור של נצח. במסגרת פרוייקט הנצחת האושר שלי, אני אוספת אל סל תודעתי מזכרות קטנות, רגעים. כזכוכיות צבעוניות על רצועת חול ים. זהו רגע |
 צחקו!!!צחקו כל הדרך אל הבנק. צחקו על המערכות יחסים שלכם. על עצמכם. ממקום של שחרור, כניעה. על המגבלות בחייכם. על "הפגמים". במקום ל"בזבז" אנרגיה יקרה על תלונות וטרוניות שנראים דיי דבילים בהתחשב בעובדה שאנחנו לא באמת כאן..חחח (הרי אנחנו מכילים % 99.99999999 חלל ) נסו למצוא את החן, את הפן המשעשע החבוי בכל דבר. צחקו צחוק גדול שבא מהלב, כזה שתופס לכם את שרירי הפנים. שמאמן את הסרעפת ושרירי הכתפיים. זה יתן לכם פרספקטיבה. פתאום דברים שהיו נראים "מאיימים" מתגמדים. צחוק מדבק. אומרים מצווה גדולה להיות בשמחה וזו |  ההבדל בין ידע לידיעה שבלב.בסדנה האחרונה שלימדתי, נוצר דיאלוג מעניין ביני ובין אישה מקסימה ואינטלקטואלית אודות ידע וידיעה שבלב. משהו בה סירב לקבל את העובדה שקיים בנו מקור ידיעה נוסף שהוא מעבר לידע אינטלקטואלי. היא, שכל חייה צברה תארים כאלו ואחרים, למדה, שקדה ושיננה, הייתה חסומה להבנה כי קיימת בנו גם ידיעה אחרת, עמוקה יותר, אין סופית ומחוברת לאור המוחלט. אותה הידיעה שבלב. הסברתי לה ברוך כי זה נכון, תפקידנו לצבור ידע. אך אותו הידע, אינטלקטואלי ככל שיהייה, יהייה ריק ללא גיבוי אינטואטיבי. בתהליך העמ |  אנשים? רשת טלליםדמיינו רשת קורי עכביש מכוסה במאות טללי בוקר, כשבכל טיפה משתקפות כל שאר הטיפות מכל הזוויות השונות. וכך, כל הרשת משקפת את כולה עד לאינפיניטי. האין סוף . ככה אנחנו. ככה בנוי העולם שבו אנו מצויים. בכולם הכל. הכל זה הכל. כולנו אחד. וכפי שכל טיפה משקפת את אין סוף הטיפות מכל זוית אפשרית כך גם אנו, משקפים ומשתקפים דרך האנשים שאנו מושכים ונתקלים בהם בחיינו. על פי אמונות קדומות אין דבר כזה אנשים. כולנו נהייה היא או הוא ברגע כזה או אחר בגלגול זה או אחר.. הקבצן ברחוב שמקבל שקל מהעשיר שעוצר לידו עם המרצדס |
 התווים של הלבהם רצו אישור אז התייצבתי לבדיקת א ק ג, בעודי צועדת על ההליכון, אני רואה על המסך את רישומיו של ליבי. לרגע הכתה אותי המחשבה , כמה לא מובן מאליו שאני חיה ונושמת, שהוא פועם ולא מחסיר פעימה אחת. אנו עסוקים כל חיינו ושוכחים להודות, להעריך ולהוקיר את איברי גופנו אשר עובדים עבורנו תדיר. אנחנו נבנים ונהרסים, מתים ונולדים כל העת מבפנים. כלום לא מובן מאליו . כלכך חשוב להודות על מה שיש לנו. הלב הוא האיבר הראשון שנוצר בנו כעובר והאיבר האחרון הפועם בנו עד לרגע לכתנו. מכונה משוכללת ומדהימה שלא הומצאה כדוגמתה |  תזמורת המחשבותאיינשטיין אמר כי אין חומר. הוא טען כי הכל הוא סאונד הדחוס בשעורים שונים וכי המדע מתחיל היום רק להבין את האופי המוזיקלי של כל דבר ביקום, החל מאטום ועד לגלקסיה. גם אנחנו סאונד. גם מחשבותנו. תהליך יצירת שלווה פנימית דומה לכיוון תזמורת חיה. כאשר המינד הוא המאסטרו ומחשבותכם הן הכלים המוזיקליים. רוב הזמן יש בנו תזמורת לא מכוונת של מחשבות סוררות והמינד- המאסטרו העייף, מיואש מלנסות להשליט סדר ללא הצלחה. דמיינו את בליל הקולות הלא מכוונים.. החצוצרה חורקת. הצ'לו עצבני, המצלתיים לוחצות, הכינורות מייללים ..ק |  חירותאני תוהה מה ההבדל בין חירות לבין חופש. ומבינה כי החירות היא מחשבתית ואילו החופש הוא התוצאה שלה. המון פנים לה, לחירות. אך כולן מובילות בסופו של עניין לחירות המחשבתית- דהיינו "יצירתיות". ממנה הכל מתחיל. שהרי כל מציא ות חיינו נבראת במחשבה. במילה וברגש. אתם הבמאים של היצירה המרהיבה שנקראת חייכם וכאשר אתם משנים משהו קטן בגישה שלכם- דהיינו ב"תסריט", "הסרט" שבו אתם חיים משתנה בהתאם. אם תאפשרו לה, לחרות, היא תקח אתכם אל מחוזות הדמיון, ארצות הכסף והזהב בהם מצויים נהרות זורמים של אור והארה, אדמה ר |
bottom of page